רמזים של זכרונות נושבים דרך סדק בחלון. ובתוכם צינת הרים אפרפרה מעל נחל נסתר. ניחוח עמום של חורשה בפעמוני ממטרים. ובקתה חמימה מתנשאת מעל עמק חורפי. ומסע הרפתקני ללא יעד מוגדר. ואוקיינוס. עיירה שכוחת אל ובה אנשים שכוחי שם שפעם פגשתי. עיניים זרות שנצפו בעבר. תנועת מטוסים סתמית בשמי עיר עסוקה. קולות של ילדים שאיני דובר את שפתם. משקה חדש שכמותו טרם נלגם בחנות בלתי מוכרת. מעבר סודי בין הגלוי לפרטי. מקום שרק אנו מכירים.
וככל שמתארכת השהייה והעייפות כך נאטם הסדק והוא מותיר רק קווים שקופים של געגוע. אולי יישאו אותי עמם למחוזות אחרים. בהם אין נכלאת הרוח בבריחי האתמול, בחומות השעה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה