יום אחד, כך אני מאמין, תיכנס המנהלת לכיתה ותבקש את תשומת לב כלל התלמידים. הם יעירו את הבחור השמנמן בשורה האחורית, וישבו זקוף. היא תסביר שזה לא ייקח הרבה זמן, אבל שיש בפיה הודעה שלא יכולה להמתין, שהיא עוברת מכיתה לכיתה ומבשרת, ושעד סוף היום תנכח בכל הכיתות. והיא תוסיף שכך עושות המנהלות בכל בתי הספר, בכל הערים ובכל המדינות. ושמדובר בהוראה מגבוה, מהכי גבוה, שאין גבוה מכך.
והיא תספר שאחרי בדיקות רציניות שנעשו, ולא פירטה מי בדק ומה בדק ולמה, רק שאחרי הבדיקות והמחקרים שעשו הם החליטו שמעתה יחול איסור חמור ומוחלט ללמד וללמוד חשבון. כן, שמענו נכון. מעתה לא יורשה אף מורה ללמד ואף תלמיד לא יתרגל. ותחול אכיפה מחמירה ופיקוח קפדני כדי לוודא שאין תקלות.
רק ערב קודם קיבלה את ההנחייה. הגיעה במעטפה סגורה ומרובת ניירות. פורטו שם תוצאות המחקר שנמשך שלושים שנים והתפרש על פני עשרות מדינות. מה שהוכח שם היה חד משמעי, מובהק ומטריד.
הילדים שלומדים חשבון, כך מסתבר, לומדים מגיל צעיר להבחין בין פתרונות נכונים לשגויים. הם מתאמצים לעשות חישובים מדוייקים שיביאו אותם לתשובות המוגדרות. זה נראה מצויין במבחנים. זה מקדם את המדע, ותורם לדירוג בתי הספר. יש רק בעיה אחת: זה דופק לילדים האלה את החיים.
המחקרים מצביעים על כך שהמירוץ אחר הפתרון הנכון אינו תם. הוא נמשך בקנאות לאורך כל השנים. רק יחידי סגולה מצליחים להתחמק. זוכים לאושר נדיר השמור אך למספרים לא רציונאליים, שאינם זקוקים לייצוג תבניתי כדי להיות שווים למשהו. הם מתרחקים מקווי שבר ואינם בחזקת איש. יוצאים מחוץ למשבצות, למשוואות המוכרות.
ועכשיו, עושים לזה סוף. הילדים שלנו ילמדו שיש כמה תשובות אפשריות, ואפילו שיש שאלות ללא מענה. המומחים בדקו: זה לא יפגע במדע, אבל יתרום לאושר. אושר שלא ניתן לכמת או לספור, רק להרגיש. אלגברה של הלב.
בחדר חשוב במדינה רחוקה ישב איש חזק. הוא הביט על נתוני הצבאות, הנשק, הכלכלות והמשאבים בעולם. בהה וחייך. מי היה מאמין שחשבנו שיש צורך בכל אלה כדי להציל חיים. ובאותו הזמן, החיים האמיתיים המתינו שנבין, שנעצור לחשוב.
אף אחד לא יודע היכן בדיוק התקבלה ההחלטה. שמועות עקשניות דיברו על הוראה מגבוה, מהכי גבוה. אם אמנם כך ייתכן שמעולם לא ניתנה בע"פ. שנכתבה בספרים. תורה משמיים.
