העלות השקופה

כאנשים רציונאליים, אנחנו בוחנים צעדינו במונחי עלות ותועלת. כדי להפיק תועלת, אנחנו צריכים לזכות ברווח מסויים או להצליח בקיזוז העלות. זה החישוב הפשטני שתקף למאזן הארנק שלנו, ולמוח השולט בשליפתו, בין היתר. לאחרונה אף גברו המחקרים המוכיחים שגם האמוציות רציונאליות, גם הן כאן כדי להרוויח. במאבק בין העולמות, המלחמה יותר קרת היגיון מאשר לוהטת מחימה.

במובנים אלה, אין שום היגיון בכניסה לויכוח פוליטי וירטואלי. העלות גבוהה: עצבים, כעסים, השמצות, חשיפה, השפלה. התועלת נמוכה: לכל היותר תשכנע את המשוכנעים. כל תא בגופך אמור לייעץ לך להימנע. כל זרם חשמלי של היגיון נדרש לצוות עליך להישמר מכך.

אך הרציונאליות, כך נסתבר, מעט מורכבת יותר. לא הכל נגלה אל העין, לא הכל נהיר במבט ראשון. בחיים החברתיים הסבוכים שלנו קיימות גם עלויות שקופות.

מה יקרה אם לא תגיב. לכאורה שום דבר.
מה יקרה אם לא תשתתף בדיון? העולם ישרוד והמציאות לא תושפע במאום.
אבל את המסקנות האלה שווה לשוב ולבחון.
מה פשר ההחלטה לא להשתתף? האם זו התנשאות למול רדידות השפה? אזלת יד למול ההכרה בסיכויי השכנוע הנמוכים? עצלות? ויתור? סדרי עדיפויות?

תהא הסיבה אשר תהא, הבריחה מהדיון מפקירה אותו לרוב בידי אלה שיש להם אינטרס להשתלט עליו. סופו של מדרון זה בהתפוררות המסגרות, בהסתגרות במגדלי שן, סופה של הדמוקרטיה, של הסולידריות, נצחון היאוש והניכור.

הויתור על השיח הפוליטי הוא לא פחות מאשר בגידה. במעמדך כאזרח, בחובתך החברתית, במצפונך האנושי. גם אם לא יועיל הדבר, העלות השקופה של הפקרת השיח הפוליטי כה גבוהה, עד כי ראוי להחשיבה להרסנית.

מחיר גבוה לויכוח. רציונאלי יותר לשתוק. אך זהו כשל השוק הגדול שיש להיזהר ממנו. יש עלות לחיים רק על פי עלות. אנחנו לא יכולים לשלם אותו. מוטב לשלם במטבעות קטנים של מחלוקת. קיומה היא המוסכמה היחידה.

מחיר ההזדמנות

יום אחד, כשיסיירו בספריות האדירות בקומות הנסתרות של האקדמיה העברית, יגיעו לאגף מאובק באחד המרתפים, עמוס לעייפה בקלסרים ומחברות. ראשי האקדמיה ניסו להחביא מדפיו ולהסתיר כתביו, אך הם מוכרים וידועים לכל. זהו האגף הנודע לשמצה השומר לדראון עולם את התרגומים הלא מוצלחים. בפינה סודית זו, באופן אירוני, נשמר היטב מה שאבד מזמן בתרגום.

ובראש אחד הקלסרים המפוארים, יימצא בוודאי פרק שלם שעל כותרתו תתנוסס הכותרת "עלות אלטרנטיבית". המושג, כלכלי לכאורה. זו גם בטח הסיבה שבגינה ניתן לו שם שכזה: דווקני, ארכאי, יבש, מרובע. אך כמה שניסו המתרגמים לדייק במהות עיניהם, כשלו בלשונם המתרגמת. בהשוואה למושג הלועזי ראוי ונכון היה לתרגם: "מחיר ההזדמנות".

ואל תטעו לפטור ולפסוק כי בהבדלי תרגום וגרסאות מדובר. שכן בהשוואה בין הנוסחים מהות רבה, שמיים וארץ של פרשנות ותפיסת עולם. מצדדי "העלות האלטרנטיבית" סבורים אפוא כי מדובר במושג כמותי מדיד, נתון כלכלי-מתמטי שניתן לייצג בספרות או בגרפים. בהגדרה נוקבת קבעו כי מדובר "בערך המבטא את מחירו של מוצר מסויים על ידי המחיר של האלטרנטיבות שנזנחו לטובת ייצור מוצר זה". כלומר מדובר בחישוב הלקוח מעולם המוצרים. כלומר מדובר בניתוח המבוסס על חלופות כלכליות. כלומר מדובר על דיאגנוזה היפוטתית של תרחישים חלופיים בעולם לא מציאותי. וכל אלה מתלכדים בסופו של חישוב למספר, איכותי בכמותיותו, מדוייק להחריד. טביעות אצבעותיהם של הכלכלנים ניכרות על כל דופן של המספר הזה, אוחזות בו בעלות. לכן גם זכו, כצעד פטרוני של הורים גאים, להמציא לו את שמו. במונחי עלות ותועלת, במונחי ריאלי ואלטרנטיבי.

האחרים, שמעדיפים לראות בכך את "מחיר ההזדמנות" לא זכו לחשב, או לאמוד, או לנתח. הם רק שילמו. כפליים. במעשים נמרצים על הזו שנבחרה, בחרטות צורבות על האחרת.

תעלות צרות

שוב כאבים ושוב דלקת אזניים ושוב רופא בפנים מטרידות. הוא מרכיב פנס ראש ואחוז באיזמל ככורה פחם הנערך לצאת לעבודתו במחילה. הוא בוחן ומהנהן ורושם כמה הבנות בכתב סתרים ומבקש שאשב. תראה, הוא אומר, זה שוב דלקת. זה בא וחוזר אצלך וכנראה שכך יימשך. ככה זה אצלך. זה בגלל שיש לך תעלות צרות. נולדת איתן. כמו שלי יש משקפיים, ולאחר שיער מתולתל, לך יש תעלות צרות.

ואחר כך, שאני חושב על הצירוף הזה שפתאום התווסף לזהותי הבסיסית. מנסה להבין את המשמעויות הנגזרות מהגילוי.

ותוהה אולי, באשמתן אני כל כך ספקן ובררן. מבין את הצפיפות והלחץ בצנרת האזניים ועל כן בורר בקפידה קנאית מה נכנס ומה יוותר בחוץ, יהדף בתנוך.

ואולי, זה דוחף אותי לעקשנות. איני מתיר לתנועה רחבה לחדור פנימה ומסנן בנחרצות את המורשים בשערי ההסכמה.

ייתכן שזה משפיע גם על טעמי המוזיקלי, על מקצבי השירה המועדפים. אני מדמיין בראש את הלחימה על גבעת התחמושת או במלחמת העולם הראשונה. מאות ואלפים הצטופפו שם בתעלות ומעטים שרדו. כמה נדיבות הן שהן רחבות וכמה אכזריות התעלות בצרותן. לרוב אינן מאפשרות למלוא היצע החיים הנשפך בהן להגיע בשלום למחוז חפצו.

ואולי משום כך אני אוהב את הגשם ומוקיר את כוחן המרפא של טיפות. ואולי לכן מקנא בשדות פתוחים ועמקים רחבים, או באנשים בעלי טעם מגוון ועשיר. כל כך הרבה שעורים אפשריים מתעלים מעל משפט קצר ויבש שפסק את מצבי הרפואי.

תעלות צרות, צרות צרורות. נוטות לכאבים ודלקות, מגבילות ומלחיצות. אולי עוד יתמזל מזלי להיווכח כי באיזון הקוסמי יימצא הפיצוי ההולם, בתעלות הלב או החמצן או הרוח. ועד אז, רק אני והצרות. מכירים במגבלות כושר הספיגה, ומווסתים את העולם במנות מוקפדות פנימה.

ברכה וקללה

בין שלל ברכות יום ההולדת שבעבר קישטו כרטיסים מהודרים ואישיים והיום מציפים קירות פומביים, מככב האיחול השחוק "הישאר כמו שאתה". מכוון לאמר המאחל: אין אף השגה על אופייך, על מראך, על אישיותך. שמר את הקיים ואל תערוך שום שדרוג. המוכר די והותר.

אך איזו קללה מונחתת כך ללא כוונה על בעל השמחה. ראש וראשית, מתוך שמכריזים על האדם כמושלם. אין להקל הדעת מעול הציפיות המלחיצות הקשורות באמירה גורפת זו. מפסגותיה ניתן רק להחליק במדרון רווי צוקים וחספוס. אדם מושלם צפוי לבלות מרבית חייו באכזבות. למעשה, מדובר בפרדוקס אנושי טראגי: האיש המאכזב ביותר הוא דווקא המתיימר להיות מושלם. הזוכה במחמאה הרמה ביותר הוא המפסיד העלוב במיוחד, שנידון לחיי כאב ורגשי נחיתות.

ומה לגבי הקבעון הנעוץ באיחול הארור? הישאר, הישמר, אל תתרחק ואל תסטה. אין ספק כי מחמאה גדולה הייתה נצורה בביטוי הלבבי אם ניתנת הייתה במדבריותיו הקפואות של המאדים. שם, דבר אינו משתנה. אף נתון אינו מתעדכן, אף תובנה לא מתחדדת, אין חדש תחת השמש. אבל בעולם הגועש תחת רגלינו, ברכבת ההרים הנצחית הזו, דינו של הקבוע להיות מיושן ושגוי. העקבי לרוב טועה, או למצער לא עדכני. המוכר לרוב לא רלוונטי. במציאות שלנו בלאי העדכניות מוחל ברגע בו הודפסה המילה. הספר מאבד חדשנותו ברגע יציאתו לאור. גם האדם.

ולכן, הצעתי הנמרצת לכולם: צאו נגד המוסכמות. ביום חגו הקרוב של יקר ללבכם מהרו לאחל איחול כפול: היה שלם עם מי שאתה, ובתנאי שתייצר גרסאות נוספות ללא הרף. לא מתוך היעדר סיפוק או חוסר סבלנות. מתוך שתפנים בעומק לבך שאתה כמו מסע חייך - לעולם לא תהיו מושלמים. שניכם נדרשים לגייס מלוא חופן הרפתקנות, יצירתיות ואומץ כדי להמציא עצמכם מחדש ולגלות מקומות מפתיעים. רק כך, יהפוך כל יום בחייכם ליום חג. ואת האיחולים המרגשים ביותר, תעניקו לעצמכם. זה באמת לא תלוי רק במזל טוב.